ביצירות המוקדמות שלו, סגנונו היה שופע, קרנבלי, מלא בהפרזות ובחידושים לשוניים. עם השנים, ובעיקר בעשור האחרון, ניכרת מגמה של מתינות: פחות חידושים לשוניים, פחות אזכורים אינטרטקסטואליים מהמקרא, ושפה מדודה יותר. למרות זאת, נותרה בכתיבתו אהבה עמוקה לשפה העברית ולכוחה לעורר משחקיות, הומור ורבדי משמעות.